יאנה דרום, יזמית ויוצרת תוכן הופיעה באוניברסיטה עם הרצאתה "איך לגדל שמחת חיים"

יאנה דרום, יזמית ויוצרת תוכן הופיעה באוניברסיטה עם הרצאתה "איך לגדל שמחת חיים".

הופעתה היתה מטעם המחלקה לפיתוח ארגוני הדרכה ורווחה באגף משאבי אנוש, בסימן הצדעה לנשות המילואימניקים ולמשרתי ומשרתות מערך המילואים.

ד"ר עמליה בר-זיו מהפקולטה למדעי החיים, הנשואה לאיש כוחות הביטחון שיתפה בתחושותיה במהלך השנתיים האחרונות:

אני רוצה לקחת אתכם רגע אחורה – לסצנה אחת שמסכמת בשבילי את כל השנתיים האחרונות.
שעת ערב מאוחרת, הבית שקט. הדלת נפתחת, בעלי חוזר מהמילואים. הוא נכנס, המדים עליו, והעיניים… עייפות, עייפות עד כאב.
עוד לפני שאני מספיקה לשאול "מה שלומך?" – הוא כבר פותח ארון, מוציא מזוודות, ומתחיל לארוז.
אני שואלת: “מה אתה עושה?”
והוא עונה: “ממש לא בטוח להישאר פה, ומדובר על כפר סבא... את והילדים נוסעים מחר למדבר. עד מחר בבוקר הכל כבר יהיה באוטו שלך.”

עמדתי שם, חצי רוצה לצחוק מהאבסורד, חצי רוצה לבכות מהפחד. הילדים מסתכלים, ואני מנסה לשדר להם שהכול בשליטה.

הסצנה הזו מלווה אותי, כי היא מסמלת את השנתיים האחרונות:
אני – אמא שהפכה לצוות הווי ובידור: חגגנו כל חג אפשרי, מכל דת ותרבות, העיקר לייצר רגעים של שמחה.
אני גם פסיכולוגית – לילדים, וגם לבעלי שחזר מהחזית עם עיניים עייפות וראש מלא דאגות.
אני גם המנהלת הלוגיסטית –שזה אומר להחזיק את הבית לבד, למצוא פתרונות לערבי חג ושישי לבד, להחזיק את הילדים הרועדים תחת מתקפות איראניות לבד, וגם לשרוד את יולי–אוגוסט לבד… שזו מתקפה בפני עצמה.

אבל מה שהכי למדתי – זה שכוח אמיתי הוא לא רק להחזיק הכל.
כוח אמיתי הוא לדעת להגיד שקשה. לדעת להרים טלפון לחברה ולומר – “אני לא רוצה להיות לבד, אני באה.”
ולגלות שיש מי שמחבק אותך.

ופה אני רוצה לעצור ולהגיד לכם – כשאתם רואים אותנו, המשפחות, אתם נותנים לנו כוח. וכשיש לנו כוח – גם החיילים שלנו מקבלים כוח. אתם חלק מהחזית, גם אם אתם בעורף.

אז היום אני רוצה לומר תודה.
תודה למשפחה, לחברים, לשכנים.
ותודה גם למשאבי אנוש והפקולטה למדעי החיים, שבחרו לא לראות רק את החייל, אלא גם את הבית שמאחוריו.

שמחנו על ההזדמנות לעצור, להוקיר ולשמוח יחד!